לגור בפלא שנקרא סן אנטון 

בחודשים האחרונים אני גר באתר סקי בשם סן אנטון, אוסטריה. כל יום אני מתעורר לשגרה של לקום מוקדם, לאכול ארוחת בוקר ענקית של דייסה, ביצים, גבינות ומיזלי, לארוז את התיק עם אגוזים ופירות ולצאת לגלישת בוקר כשתנאי השלג במיטבם. אני מחפש את הפאודר וגולש אוף-פיסטה באזורים שאני יודע שהם בטוחים. כשהחברים הגרמנים שלי מגיעים, אנחנו יוצאים למסלולים עם שמות ארוכים כמו Jungbrunentobel או Zeischenabfahrt – שמות שלא משנה מה, אני תמיד שוכח איך להגיד אותם וכל פעם מחדש צריך שיזכירו לי... 

אני פוגש את מרטין על הרכבל והוא שואל אם אני רוצה לגלוש איתו ב-Mattun, מסלול אוף-פיסטה, ואני מסכים. ממרומי ה- Schindler צריך לחצות רכס ולרדת במורד מסלול אדום כדי להגיע לרכבל תלול שלוקח אותך לפסגת ה-Mattun. באותו הבוקר, איכשהו יצא שפספסנו את השלטים שהודיעו על כך שהאתר סגור... הגענו למטה ואז שמענו את החדשות. בשל הרוח העזה הם נאלצו לסגור את הרכבל, ואנחנו התחלנו בטיפוס הארוך בחזרה למעלה, בדיוק באותו מסלול שזה עתה גלשנו בו למטה. 

הרוח גברה, ואני, עם כל הציוד בידיים, התנשמתי והתנשפתי כל הדרך למעלה. מרטין, מצידו, נראה כאילו כל הציוד הזה הוא בשבילו טיול בפארק... באמצע הדרך הצעתי שנשתה קצת תה מהתרמוסים. ישבנו, שתינו והבטנו בנוף המשגע שנפרש מולנו. כשהתפעלתי מהפסגות המושלגות חשבתי איזה כיף היה יכול להיות אם היינו יכולים לצלוח גם את המסלול הזה.

צריך להכנס למצב הרוח הנכון כשגרים באתר סקי כמו סן אנטון. צריך להיות מוכנים לכיף של 24 שעות ביממה, שהולך יחד עם מאמץ פיזי אינטנסיבי של סקי וחגיגות. בסוף העונה ספרתי 4 צינונים ושפעת אחת. אבל שלא תבינו לא נכון: כל אלה הן תופעות לוואי הכרחיות של המקום המדהים הזה. סן אנטון הוא בית חם לגולשים מכל אירופה – בשבוע הראשון של השנה פורצים לכאן הרוסים עם כובעי הפרווה שלהם והחליפות המפוארות; הסקנדינבים שותים הרבה וחוגגים הרבה; הגרמנים מסתערים על הפאודר בסופי שבוע ובשאר הזמן גולשים במסלולי אוף-פיסטה נידחים; ההולנדים באים לחגוג והבלגים מגיעים בחבילות. אבל רובם ככולם מגיעים בשביל הכמות העצומה של מסלולי אוף-פיסטה, שרבים מהם קרובים למסלולים המסומנים – ובשביל המסיבות-שאחרי-הסקי. בארים כדוגמת Krazy Kangaroo ו- Mooservir מאוד פופולרים ורוקדים שם לצלילי מוזיקה גרמנית. בסוף הערב עושים גלישת-שיכורים – אני כבר שכללתי את אמנות הגלישה על שקיות ניילון! בבארים כמו Taps אפשר לשבת ממרץ והלאה, עם בירה קרה ביד, לצפות בשקיעה ולזרוק כדורי שלג אחד על השני... בנות יש בשפע – יש מספר שבועות בינואר שהן מקבלות הנחות על אוכל, שתייה, בגדים – העיקר שיבואו. המוטו שלהן הוא "אל תשתכרי ואל תצאי עם הבחור הראשון שרוקד איתך"...

ואני? אוהב אוף-פיסטה, הרחק מהקהל, שומר את ההרים לעצמי. אוהב כשהלילה יורד ולראות את הצבעים שמשתנים בעצים ובשלג, לשבת ככה סתם ולראות את העננים עולים מעל הפסגות, לגלוש ליד שרידי מפולת ולתהות על כוחו של הטבע. בערבים לרקוד על השולחנות ב-Mooser ולפלרטט עם בחורות. סן אנטון הוא בדיוק הכיף הזה, ההתרגשות של לא לדעת מה הולך לקרות, אבל לדעת שאין סיכוי שאני חוזר לעיר הסואנת ולשגרה. כאן אני יכול לשאוף את אוויר ההרים, להרגיש את השמש על הפנים ולהתגלגל בערימות ענקיות של פאודר. כל יום אני רואה סוגי שלג אחרים ואיך ההר משתנה. וכל יום אני חושב כמה בר מזל אני שאני כאן.